איך מזהים דלקת בכף הרגל

רבים שואלים איך מזהים דלקת בכף הרגל, ובכן, דלקת בכף הרגל היא אחת התלונות השכיחות שמגיעות אל רופאי המשפחה והאורתופדים, אך המונח “דלקת” הוא כללי מאוד, ולעיתים מטופלים משתמשים בו לתיאור כאב, נפיחות או מגבלה גם כאשר המקור אינו בהכרח תהליך דלקתי.

חשוב להבין מהי דלקת, בשפה העברית קיים בלבול מאחר והמילה דלקת משמשת עבור שני מושגים: 1. אינפקציה – זיהום חיידקי, פטרייתי או ויראלי . זהו השימוש הפחות נפוץ. 2. אינפלמציה – תגובת טבעית של מערכת החיסון היוצאת משליטה ומאופיינת באודם, חום, נפיחות , כאב ומגבלה תפקודית.

כדי לאבחן נכון, יש להבין מי האוכלוסיות הפגיעות ביותר, מהם הגורמים, באילו אזורים בכף הרגל הדלקת יכולה להופיע, כיצד היא משפיעה על שגרת החיים, ואיך מבצעים אבחון וטיפול מקיף.

האוכלוסיות הסובלות מדלקות בכף הרגל.

דלקת בכף הרגל אינה בלעדית לגיל, מגדר או רקע רפואי, אך ישנם קהלים שבהם היא נפוצה במיוחד:

• ספורטאים חובבים ומקצועיים: רצים, שחקני כדורגל, כדורסל או טניס, הנמצאים בעומסי קפיצה, ריצה ושינויי כיוון חוזרים.
• אנשים עם עודף משקל. כל קילוגרם עודף מכפיל את העומס המופעל על כפות הרגליים בהליכה או עמידה ממושכת.
• מטופלים הסובלים מעיוותים במבנה כף הרגל. פלטפוס, קשת גבוהה מדי, אצבעות פטיש, הבדלים באורך הרגליים.
• עובדים בעמידה ממושכת. מורים, אנשי רפואה, קופאים, שוטרים.
• חולי סוכרת או מחלות כלי דם  עם פגיעה באספקת הדם וביכולת הרקמות להחלים.
• אנשים מבוגרים בשל שחיקת רקמות, ירידה בגמישות ובאלסטיות של גידים ורצועות.

הגורמים השכיחים לדלקת בכף הרגל.

הסיבות לדלקת בכף הרגל מגוונות ותלויות באזור הפגוע:

1. עומס יתר חוזר. ריצה על משטחים קשים, נעליים לא מתאימות.
2. פציעות חוזרות . נקעים, חבלות, מיקרו-שברים.
3. תהליכים ניווניים. שחיקה של סחוסי המפרקים הקטנים בכף הרגל.
4. זיהומים חיידקיים או פטרייתיים  במיוחד לאחר פציעה עורית.
5. מחלות ראומטולוגיות  כמו דלקת מפרקים שגרונית, פסוריאטית, גאוט.
6. בעיות יציבה והליכה. חלוקת עומסים לא מאוזנת המובילה לגירוי כרוני.

מהם האזורים נפוצים להתפתחות דלקת?

1. הפאשיה הפלנטרית –  הגורם השכיח ביותר, הידוע כ”פלנטר פאסיאיטיס” או דורבן בעקב.  מדובר בגרוי של רקמת הפאציה (פאשיה) המזכירה מיתר קשת המתוח מהעקב לקדמת כף הרגל.
2. גיד אכילס. דלקת בגיד המחבר את שרירי השוק לעקב, נפוצה אצל רצים ושחקני ספורט.
3. גידי הפרונאליים – היורדים מהשוק סביב הפטישון החיצוני של הקרסול ומתחברים תחת כף הרגל.
4. ראשי עצמות הפטיש – מכונה גם מטטרסלגיה – עומס וגרוי באזור כריות כף הרגל, קורה לרב בגיל מבוגר ונובע מחולשה באגן והעברת עומסים מפלג הגוף העליון לקדמת כף הרגל.
5. האצבעות.  לקת מפרקים ניוונית או ראומטולוגית במפרקי האצבעות – לרב סביב מפרק ה MTP בבסיס אצבע מספר 1 (הבוהן) – הלוקס ריגידוס, הלוקס ולגוס, גאוט
6. רקמות רכות בין האצבעות. נוירומה, דלקת בגידים או זיהום מקומי.

השפעת דלקת בכף הרגל על אורחות החיים.

דלקת בכף הרגל משנה את כל דפוסי התנועה של המטופל. התופעות משתנות בין אדם לאדם ואזור הכאב גם כן – כאבים בכף הרגל בצד החיצוני, כאב חזק בכף הרגל, דלקות ברגליים, כאבי כפות רגליים ועוד. רבים מדווחים על כאב בהליכה, בעמידה, ולעיתים גם במנוחה. לרוב התופעה מובילה להגבלת בפעילות הגופנית, הפחתת השתתפות בפעילות חברתית או ספורטיבית. תופעת הלוואי של הגבלת התנועה מובילה

לירידה בכושר ובחוזק השרירים כתוצאה מהפחתת השימוש בכף הרגל. כמו כן ישנה פגיעה תפקודית בעבודה במיוחד במקצועות המחייבים תנועה או עמידה. במקביל ישנה גם השפעה נפשית: תסכול, ירידה במצב הרוח, ולעיתים תחושת תלות באחרים.

הליך האבחון.

האבחון חייב להיות שיטתי ומדויק כדי למנוע טיפול שגוי או החמרה.

1. אנמנזה. מה היה  מועד הופעת הכאב, נסיבות התחלתו, האם הוא מוחמר בבוקר או בערב, האם יש חום, נפיחות, אודם, מגבלות תנועה, רקע של פציעות או מחלות.
2. בדיקה פיזיקלית. הסתכלות על צורת כף הרגל, בדיקת הליכה ועמידה, מישוש אזורי כאב, הערכת טווחי תנועה של המפרקים, בדיקת גידים ורצועות, איתור נפיחות מקומית.

בדיקות עזר.

1. צילום רנטגן כדי  לשלול שברים, הסתיידויות, שינויים ניווניים.
2. אולטרסונוגרפיה  לזיהוי דלקות בגידים, הצטברות נוזלים או קרעים חלקיים.
3. MRI  במקרים מורכבים לזיהוי פגיעות ברקמות רכות, נזק סחוסי או תהליך דלקתי במפרקים.
4. בדיקות דם במידה וקיים חשד למחלות סיסטמיות או תהליך זיהומי.
5. בדיקת הולכה עצבית אם קיים חשד למעורבות עצבית.
6. בדיקת Diers 4D Motion – בדיקה חדשנית המאפשרת בדיקת של העומסים ועבודת השרירים, באופן פזיולוגי – עמידה ותנועה לאורך כל השרשרת המפרקית . תגלה במקרים רבים את הגורמים לכאבים.

אפשרויות הטיפול.

הטיפול מותאם לגורם הדלקת, אך מתבסס על שילוב בין טיפול מקומי להפחתת הכאב והדלקת, לבין טיפול בגורם השורשי.

• מנוחה. הפחתת עומס אך שמירה על תנועה מתונה כדי למנוע נוקשות.
• קירור מקומי להפחתת הכאב והנפיחות.
• תרופות  נוגדי דלקת (NSAIDs), משככי כאבים במידת הצורך.
• פיזיותרפיה תרגילי מתיחה וחיזוק, טיפול בגלי הלם, אולטרסאונד טיפולי.
• אפוסתרפיה – מאפשרת איזון של העומסים בכפות הרגליים ולאורך השרשרת המפרקית ותרגול של השרירים המייצבים לאורך כל השרשרת המפרקית באופן שיוריד את העומס והדלקת .
• מדרסים ביומכניים, נעליים מותאמות, סדים.
• זריקות. סטרואידים או חומצה היאלורונית במקרים נבחרים של דלקת כרונית. חשוב – זריקת סטרואידים לגיד אכילס מסוכנת ולא מומלצת שכן היא מחלישה את הריקמה ויכולה לגרום לקרע.
• טיפול במחלת הרקע. הפניה לראומטולוג, טיפול אנטיביוטי בזיהום, איזון סוכרת.
• ניתוחים. במצבים של קרעים משמעותיים, גידולים, או דלקת כרונית שאינה מגיבה לטיפול שמרני.

דלקת בכף הרגל היא תופעה שכיחה שניתן לאבחן ולטפל בה.

שאלות ותשובות נפוצות