דלקת בקרסול שלא עוברת

דלקת בקרסול שלא עוברת הינה תופעה שהשלכתה מהותית על בריאותנו הכללית. דלקת בקרסול לכשעצמה היא תלונה שכיחה, המשפיעה על מטופלים מכל הגילאים ומכל תחומי החיים. בעוד שדלקות רבות חולפות מעצמן או מגיבות היטב לטיפול שמרני, ישנם מקרים בהם הדלקת הופכת כרונית, עקשנית וקשה לטיפול. במאמר זה, נתמקד בדלקות קרסול שאינן עוברות, נסקור את הגורמים האפשריים, נדון בסוגי הדלקות הקשות לטיפול, נפרט את הליך האבחון ונספק הנחיות לטיפול יעיל.

תפקיד הקרסול בגופנו והשלכת דלקת בקרסול שאינה עוברת.

הקרסול, מפרק מורכב וחיוני, חשוף לפציעות ולדלקות בשל תפקידו המרכזי בתנועה ובנשיאת משקל הגוף. דלקות כרוניות בקרסול עלולות לפגוע משמעותית באיכות החיים, להגביל את התנועה ולגרום לכאבים עזים. השלכת הדלקת על כלל התפקודים משמעותית ומהותית. הירידה בתנועה, הכאב הטורדני, ההשלכה על איכות השינה ועוד מובילים לירידה בתפקוד ובאיכות החיים.

חשוב ביותר לזכור במקרי דלקת קרסול שאינה עוברת.

לרב, הן הרפואה והן המטופל מתייחסים לקרסול כמפרק העומד בפני עצמו, במציאות הקרסול הינו מפרק העומד בבסיסה של שרשרת שלדית והינו נושא בכל עומסיה. חלק מרכזי ממקרי דלקת קרסול שלא עוברת ינבע בכל מבעיה במקום גבוה יותר בשרשת השלדית – לרב יהיו אלו מפרק הירך והאגן. כאשר קיימת חולשה באגן או בעיה במפרקי הירך “ייזרקו” העומסים לרב אל המפרקים הנמוכים יותר בשרשרת – קרסול וכף רגל. עומסים אלו יגרמו לדלקת ואם לא נטפל בגורם – לא נוכל לטפל טיפול אמיתי בבעיה.

הגורמים לדלקת בקרסול.

דלקת בקרסול שלא עוברת עלולה להיווצר במצבים רבים:

1. פציעות. נקעים, מתיחות וקרעים ברצועות או בגידים.
2. עומס יתר. פעילות גופנית מאומצת, עמידה ממושכת או נעילת נעליים לא מתאימות.
3. חולשה אגנית או בעיה (לרב לא מורגשת) במפרקי הירך
4. מחלות מפרקים. אוסטאוארתריטיס, דלקת מפרקים שגרונית או דלקת מפרקים פסוריאטית.
5. מחלות אוטואימוניות. זאבת אדמנתית מערכתית או דלקת מפרקים תגובתית.
6. זיהומים. זיהומים חיידקיים, ויראליים או פטרייתיים.
7. מחלות מטבוליות. גאוט או פסאודו גאוט.
8. מחלות כלי דם. מחלות כלי דם היקפיות.

דלקות הידועות כקשות לטיפול!

דלקות קשות לטיפול, או דלקת בקרסול שאינה עוברת יכולות לנבוע ממספר גורמים:

• דלקות מפרקים אוטואימוניות. דלקות אלו נובעות מתגובה חיסונית עצמית ודורשות טיפול תרופתי ממושך.
• דלקות זיהומיות. דלקות אלו דורשות טיפול אנטיביוטי ממושך, ולעיתים אף ניתוח.
• דלקות כרוניות. דלקות אלו נמשכות לאורך זמן ודורשות טיפול ממושך ומשולב.
• דלקות הנובעות מפציעות חוזרות. למשל, ספורטאים שחוזרים לפעילות לפני שהקרסול החלים לחלוטין, עלולות לגרום לדלקות חוזרות ונשנות.

כיצד מאבחנים סוגי דלקת?

1. בשלב הראשון תבוצע אנמנזה רפואית. תשאול מפורט ומקיף על אופי הכאב, משך הזמן, גורמים מחמירים ומקלים, ומחלות רקע.
2. בשלב השני תבוצע בדיקה גופנית. בדיקה של טווחי תנועה, יציבות המפרק, ונוכחות של רגישות, נפיחות או אדמומיות.
3. בשלב הבא נישלח לבדיקות הדמיה. צילומי רנטגן, אולטרסאונד, CT או MRI, במקרים של חשד לפגיעה במבנה המפרק.
4. שלב נוסף ובמקביל יהיה בדיקות מעבדה.  בדיקות דם לספירת דם, כימיה, שקיעת דם, וגורם ראומטואידי, במקרים של חשד לדלקת מפרקים.
5. במקרים חמורים יותר יבוצעו בדיקות נוזל מפרקי. הדבר יקרה במקרים של חשד לזיהום או מחלת מפרקים.

הטיפול בדלקת קרסול שאינה חולפת.

הטיפול בדלקת קרסול שאינה עוברת תלוי בגורם  או הגורמים הבסיסיים לבעיה.

• ייתכן טיפול שמרני. מנוחה, קומפרסים קרים, תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות (NSAIDs), פיזיותרפיה, אפוסתרפיה, חיזוק אגן וליבה ושימוש באביזרים אורתופדיים.
• ייתכן טיפול תרופתי. תרופות נוגדות דלקת סטרואידיות (קורטיקוסטרואידים), תרופות ביולוגיות או תרופות אנטיביוטיות, בהתאם לגורם הדלקת.
• טיפול פולשני. זריקות סטרואידים או חומצה היאלורונית לתוך המפרק, או ניתוח, במקרים של פגיעה במבנה המפרק או דלקת זיהומית.

דלקת בקרסול שאינה עוברת מחייבת אבחון וטיפול יעיל

שאלות ותשובות נפוצות