שיקום לאחר ניתוח מיניסקוס

ניתוח מיניסקוס מבוצע כאשר הטיפול השמרני נכשל או כאשר הקרע משמעותי. קיימים שני סוגי ניתוח עיקריים: תפר מיניסקוס (repair) וכריתה חלקית  – (partial meniscectomy)  בצעירים , כאשר המבנה והזרמת הדם מאפשרים, שואפים לשמר את המיניסקוס ולא להסירו, כיוון שמיניסקוס בברך הוא מרכיב קריטי בבלימת זעזועים וייצוב המפרק.

שיקום לאחר ניתוח מיניסקוס

בגילאי 40 ומעלה – התוצאות של ניתוח תפירת מניסקוס לרב אינן מוצלחות, גם כאשר הניתוח נעשה על ידי צוות מיומן, מה גם שלאחר הניתוח יש צורך בשבועות של היעדר דריכה על הרגל  דבר הגורם לחולשת שרירים וקושי בשיקום בהמשך.  לאחר הניתוח מתחיל שלב השיקום שהוא למעשה המפתח לתוצאה ארוכת טווח טובה.

המטרה הסופית של השיקום היא לא רק להחזיר את טווח התנועה והכוח, אלא להגן על מיניסקוס בברך מפני פציעות חוזרות. חיזוק שרירי הליבה, שיפור שליטה עצבית ־ שרירית ותיקון מנגנוני תנועה לקויים מהווים חלק קריטי במניעת נזק עתידי. אצל ספורטאים, עבודה על טכניקת תנועה ויציבות ברך מפחיתה את הסיכון לפציעות ספורט חוזרות.

כמו כן, במרבית מקרי פגיעת המניסקוס, בין אם בוצע ניתוח ובין אם לאו, הכאב הצידי-פנימי במניסקוס משתנה והופך לכאב בקדמת הברך המערב את פיקת הברך ואת השריר הארבע-ראשי השולט בה. קיים צורך בשיקום השליטה השרירית בברך על מנת לטפל בכאבים אלו.

שיקום לאחר ניתוח מיניסקוס הוא שלב קריטי בהחזרת המטופל לתפקוד מלא, אך כדי להבין את חשיבותו יש להעמיק תחילה במי הם האנשים המגיעים למצב של ניתוח, מה גורם לכך, כיצד הפגיעה משפיעה על איכות החיים, כיצד יש לאבחן נכון את הבעיה, ולבסוף כיצד ניתן לטפל ולשקם באופן מיטבי.

מהן האוכלוסיות הסובלות ממיניסקוס פגוע – הזקוקות לשיקום לאחר ניתוח מיניסקוס.

אוכלוסיות הסובלות מפגיעות במיניסקוס מגוונות, אך יש מספר קבוצות בולטות מאוד.

1.  קבוצת הסיכון המוכרת ביותר היא ספורטאים צעירים, במיוחד בענפי כדורגל, כדורסל, טניס וריצה. פעילות אינטנסיבית הכוללת שינויי כיוון חדים וקפיצות יוצרת עומס מוגבר על המפרק וגורמת לקרע במיניסקוס אצל ספורטאים, תופעה שכיחה הדורשת לעיתים אף התערבות ניתוחית.
2. לצד זאת, קיימים מבוגרים מעל גיל ארבעים הסובלים מתהליכים ניווניים. אצלם המיניסקוס מאבד מגמישותו והמבנה הסחוסי נחלש, כך שגם תנועה פשוטה יכולה להוביל לקרע במיניסקוס
3.  אנשים עם עודף משקל נמצאים אף הם בסיכון, כיוון שהעומס על מיניסקוס בברך גדול משמעותית.
4. לבסוף, מטופלים שעברו פציעות ברצועות הברך או שברים גם הם עלולים לסבול מנזק למיניסקוס בשל שינוי מכני במפרק.

הגורמים לפגיעה.

הגורמים לפגיעה במיניסקוס מתחלקים לשני סוגים:

1. טראומטיים
2. ניווניים.

פציעות חדות מתרחשות לרוב בזמן תנועה סיבובית של הברך תחת עומס, תופעה הנפוצה בפציעות ספורט. מנגד, תהליך ניווני טבעי של הסחוס עם הגיל יכול לגרום לקרע במיניסקוס גם ללא חבלה משמעותית. עומס יומיומי, שימוש לא נכון בברך, מבנה אנטומי לקוי של כף הרגל או הברך, חולשת שרירי ירך וירידה בייצוב הדינמי – כולם גורמים המאיצים את הפגיעה. לעיתים קיימים מצבים מטבוליים, מחלות דלקתיות ואף נטייה גנטית הפוגעת בשלמות מיניסקוס בברך.

ההשפעה על אורח החיים.

ההשפעה על אורחות החיים דרמטית ולעיתים מיידית. בספורטאים, פציעות ספורט מסוג זה עלולות להפסיק עונה שלמה ואף לסכן קריירה. במבוגרים, נזק למיניסקוס מוביל להימנעות מפעילות גופנית, עלייה במשקל, עומס על מפרקים אחרים ובהמשך כאב כרוני. גם המצב הרגשי עלול להיפגע – פחד מתנועה, תסכול מחוסר תפקוד ותלות בעזרת הזולת. להלן חלק הגורמים המשפיעים:

• כאב חד בזמן תנועה.
• נוקשות בוקר המגבילה תנועה.
•  נפיחות והגבלה בטווחי תנועה הגורמים לירידה בתפקוד.
• קושי בירידה במדרגות, בכריעה, בריצה ואף בהליכה רגילה.
• תחושת “תפיסה” או “נעילה” של הברך, תופעה ששומטת את הביטחון התנועתי של המטופל.

הליך האבחון.

הליך האבחון המקיף חייב להיות מדויק ויסודי. הוא מתחיל באנמנזה רחבה: איך אירעה הפגיעה, האם מדובר בפעילות ספורטיבית או תנועה יומיומית, האם הייתה נפיחות מיידית, האם נשמע “קליק” או “קריעה”, והאם קיימות הצמדות או נעילות. בבדיקה פיזיקלית בוחנים ציר הברך, נפיחות, טמפרטורה מקומית ורגישות לאורך קו המיניסקוס. מבצעים מבחנים קליניים ייעודיים כמו McMurray ו  Apleyזיהוי קרע במיניסקוס. חשוב להעריך יציבות רצועות, כיוון שקריעה משולבת של רצועה ומיניסקוס נפוצה במיוחד בקרע במיניסקוס אצל ספורטאים.

הדמיה היא שלב מרכזי: צילום רנטגן שולל שברים או שחיקה גרמית, בעוד MRI הוא הבדיקה המדויקת ביותר להדגמת נזק למיניסקוס, מיקומו, עומקו והאם ניתן לתקנו. במקרים מסוימים משתמשים גם באולטרסאונד דינמי. כאשר האבחנה אינה ברורה או יש צורך בהערכה סופית, ארתרוסקופיה יכולה לשמש לאבחון ולטיפול בו זמנית.

הטיפול והשיקום לאחר ניתוח מיניסקוס

הטיפול והשיקום מתחילים בהפחתת כאב ובצקת באמצעות מנוחה מבוקרת, קירור, חבישה והרמת הרגל. בהמשך עוברים לחיזוק שרירי הירך והברך, שימור ושיפור טווחי תנועה. טיפול אפוסתרפיה לרוב מהווה פתרון יעיל ביותר לשיקום לאחר ניתוח מיניסקוס. במקרים רבים אף הצליח הטיפול כחלופה לניתוח. הטיפול למעשה מחזק את כלל מערכות השריר התומכים במפרק כך שהלחץ על אזור הקרע קטן, השחיקה יורדת, הכאב הולך ונעלם.

פיזיותרפיה ייעודית כוללת טיפול ידני, תרגילי ייצוב דינמי, גיוס הדרגתי של הברך והכנה לחזרה לפעילות תפקודית. בשלב מאוחר יותר מוסיפים תרגילי כוח מתקדמים, אימוני סיבולת והחזרת דפוסי תנועה נכונים. עבור מטופלים עם קרע במיניסקוס אצל ספורטאים מותאם פרוטוקול ספורט ספציפי הכולל אימונים עצימים, תנועות חדות, קפיצות ונחיתות מבוקרות.

אפשרויות נוספות לטיפול

בנוסף לשיקום הקלאסי קיימות גישות חדשניות: טיפול אפוסתרפיה לרוב מהווה פתרון יעיל ביותר לשיקום לאחר ניתוח מיניסקוס ויכול למנוע ניתוח במקרים רבים,  הטיפול למעשה מחזק את כלל מערכות השריר התומכות ושולטות במפרק כך שהלחץ על אזור הקרע קטן, העומסים על פיקת הברך, שלרב מעורבת אף היא, יורדים והכאב הולך ונעלם.

הזרקות ביולוגיות כמו PRP מעודדות את תהליך הריפוי הטבעי של המפרק ואף עשויות להוות חלופה לניתוח במקרים מסוימים. חשוב לשים לב להיבט הפסיכולוגי של השיקום שכן מתן תמיכה, ליווי מקצועי והדרכה נכונה משפרים היענות ותחושת ביטחון.

שאלות ותשובות נפוצות