פציעות ספורט


פציעות הספורט – המדריך המלא, כל הפציעות הקשורות למפרקים שלנו, מערכות השרירים והמערכות העצביות הקשורות אליהם, מפרקי הגב, האגן, הברכיים, וכפות הרגליים.כאן תוכלו ללמוד, לדעת ולהבין מדוע כואב לכם וכיצד לטפל בפציעת הספורט ממנה אתם סובלים.

שיקום לאחר פציעות ספורט

מהן הסיבות לפציעות ספורט

פציעות ספורט למיניהן, כמו מתיחות שריריות, בעיות בגידים, קרעים בסחוסים הפנים-מפרקיים (מניסקוס, לברום) ועוד. פציעות אלה נפוצות בעיקר באוכלוסייה העוסקת בספורט, ואלה אף מאיצות עם השנים, בעקבות השינויים הניווניים הטבעיים שמתרחשים בגוף.
הסיבות לפציעות ספורט, שפעמים רבות קשורות במאמץ יתר של השריר, יכולות להיות רבות ושונות. במקרים מסוימים הסיבה נעוצה בגילו של הספורטאי, כלומר, ככל שהוא מבוגר יותר סיכוייו להיפצע גבוהים יותר ובמקרים אחרים חוסר בחימום הגוף לפני הפעילות הגופנית וגם פציעות קודמות, שעשויות להוביל לפציעות ספורט נוספות. סוג הפציעות יכול גם הוא להיות מגוון מאד. אלו יכולות להיות פציעות קלות כמו מתיחה של שריר או נקע בקרסול, ואלו יכולות להיות פציעות של פגיעה ישירה במפרק, בעצב ואפילו בחוט השדרה. הטיפול בפציעות ספורט, כחלק משיקומו של הספורטאי, נקבע בהתאם לגילו, בהתאם למידת ומיקום הנזק וכן גם בהתאם לחומרתו.

קרע ברצועה בברך

בברך האדם מספר רצועות, רצועות אלה משמשות כ"גומיות ביולוגיות" המקשרות בין עצם לעצם. קיימות שתי רצועות בצד החיצוני והפנימי של הברך

  • הרצועה הפנימית הנקראת MCL (Medial Collateral Ligament)
  • הרצועה החיצונית הנקראת LCL (Lateral Collateral Ligament )

בתוך מפרק הברך עוברות שתי רצועות נוספות, רצועות אלו נקראות רצועות צולבות

  • הצולבת הקדמית נקראת ACL (Anterior Cruciate Ligament )
  • האחורית נקראת PCL (Posterior Cruciate Ligament )

מה תפקידן של הרצועות?

לרצועות שני תפקידים מרכזיים

  1. הן מספקות יציבות סטטית לברך
  2. הרצועות מעבירות למערכת העצבית ולמוח מידע על זוויות המפרק, תנועת המפרק והעומסים הפעולים עליו.

הרצועות עושות זאת באמצעות חיישנים הנקראים מכנו-רצפטורים.

מדוע נקרעות הרצועות בברכיים?

מתוך כלל הרצועות בברך, אחד האיברים השכיחים ביותר כשמדובר על פציעות ספורט ישנן שתי רצועות פגיעות יותר לקרעים, הרצועה הצולבת הקדמית –ACL והרצועה הפנימית MCL. במקרים פחות נפוצים ניתן למצוא גם קרע ב LCL. מפתיע לגלות שמרבית קרעי הרצועה, בשגרה או בספורט, אינם נגרמים במנגנון של "קונטקט", למשל, התנגשות בין שני ספורטאים. באופן מפתיע, מרבית קרעי הרצועה נגרמים בשל חולשה שרירית ,ירידה ואבדן רגעי של השליטה עצבית-שרירית הקיימת בגופנו בפציעה מסוג "נון-קונטקט". חשוב להבין שהרצועות עצמן אינן המייצב העיקרי של המפרק והמגנים הראשיים על המפרק ועל הרצועות הינם השרירים ומערכת העצבים. המנגנונים המאפיינים את הפציעות ללא מגע הינם שינויי כיוון מהירים, מנגנון של "רגל ציר", כשהרגל נטועה בקרקע ואינה משתחררת, נחיתה לא טובה מקפיצה ובלימה פתאומית. המנגנונים לקרע ברצועה הנובע מתאונה באנרגיה חיצונית לגוף הינם תיקול במשחק , תאונות סקי ותאונות רכיבה על אופנועים ( במנגנון של הורדת הרגל לקרקע תוך כדי תנועה של האופנוע)

שחיקת סחוס אפוסתרפיה

הגורמים העומדים מאחורי החלשות ההגנה על הרצועות שלנו.

עכשיו, כשברור לכולנו שמערכות ההגנה הראשיות והעיקריות על רצועות הברכיים שלנו הינם מערכת השרירים ומערכת העצבים כדאי שנבין מדוע חלקנו סובלים מקרע ברצועה, עד כמה אנו חשופים לפגיעה עתידית ברצועות והאם זה יכול לקרות רק כתוצאה של פציעות ספורט?

  • סיכון גבוה יותר אצל נשים
    נשים מועדות פי שלושה לקרע רצועה צולבת. ישנן מספר סיבות לכך, מבנה אגני וזוית בין מפרק הירך לברך, אסטרוגן – הורמון המרפה ומגמיש רצועות ( מחקרים הראו כי ישנו שיעור שונה של קרעי רצועה בימים שונים של המחזור החדשי) ובנוסף נשים גמישות יותר.
  • גמישות גבוהה
    גמישות הינה דבר נפלא. הגמישות במפרקים מעניקה יכולות אתלטיות, טווחי תנועה גדולים ואסתטיקה. אך לגמישות הגבוהה ישנו מחיר. המחיר הינו יציבות מפרקית מופחתת. אנשים המוגדרים בעלי גמישות גבוהה חשופים יותר לפגיעה ברצועות, כמו גם לכאבי גב, כאבי ברכיים ולנקעים בקרסול
  • פציעה או כאב באחד המפרקים מעל או מתחת לברך
    כאשר ישנה פציעה מכל סוג שהוא ובעיקר פציעות ספורט, כאב או נפיחות באחד המפרקים מעל או מתחת לברך הדבר מוביל לירידה בשליטה העצבית-שרירית במפרק הברך, לירידה בכושר, בחוזק השרירים, בתפקודם. ההשלכה של שינויים אלה עלולה להוביל לירידה בשליטה בברך ולקרע ברצועה.
  • קרע רצועה קודם או פציעת ברך קודמת
    כפי שהסברנו לעיל, קרע ברצועה מחליש את שליטת השרירים והעצבים במפרק, גם במקרה שהרצועה שוחזרה היא אינה מכילה את החיישנים הביולוגיים של הרצועה האנטומית איתה נולדנו. ירידה בשליטת השרירים מותיר את המפרק חשוף לכוחות גזירה ולכן מעלה את הסיכון לקרע רצועה חוזר.

מדוע אי שליטה שרירית- עצבית תוביל לקרע ברצועה?

כאשר השרירים והעצבים אינם שולטים במפרקים, מפרקים אלו מאבדים את יציבותם. לרוב, הדבר אינו נובע רק מאבדן השליטה במפרק הברך אלא מהירידה בשליטה באגן. לעיתים קרובות, הקרע ברצועה נגרם מאבדן שליטה באגן הקורס לכיוון הברך ובכך מוביל לקריסת הברך פנימה ולסיבוב (קריסת ואלגוס). הסיבוב והקריסה מובילים לקרע ברצועה ולעיתים קרובות גם לקרע במיניסקוס. ישנם מקרים בהם מעורבת אנרגיה גבוהה לקרע ברצועה (לדוגמה נחיתה מקפיצה מגבוה) או אנרגיה של מהירות הנובעת מריצה או מבלימה פתאומית של תנועה. במקרים אלה עצם הירך מכה בעצם השוק במדור החיצוני של המפרק והדבר מוביל לקרע ברצועה ולחבלה בעצם. מבין המקרים של קרע ברצועה הנגרם בשל תאונה הרי שתאונות סקי ידועות בנזקן לרצועות הברך. בתאונות אלה מגלש הסקי אינו משתחרר מכף הרגל בשלב התהפכות הגולש. עקב כך מופעל עומס אדיר על המפרק הגורם לקרע ברצועות ולעיתים אף לתוצאות חמורות מזה.

שיקום לאחר קרע רצועה

הדבר החשוב ביותר לאחר קרע רצועה הינו החזרת הרגל לתפקוד ושליטה שרירית בהקדם האפשרי ועל כן יש (תוך ייעוץ עם פזיותרפיסט או רופא) לחזור לתנועה בהקדם ולמנוע ככל שניתן תקופה ארוכה בסד הגורם לניוון השרירים ודרדור תבניות הפעולה העצביות שריריות. טיפול אפוסתרפיה וטיפול בפזיותרפיה מאפשר עבודה על טווחי תנועה, חזרה לשימוש בגפה ושיקום מהיר של השליטה העצבית – שרירית במפרק. ניתוח שחזור רצועה אינו נעשה בכל מקרה ונובע משיקולים הנלקחים על ידי המטופל ועל ידי האורטופד המומחה בתחום. מחקר כפול סמיות שפורסם בעיתון החשוב ביותר ברפואה הקלינית (New England Journal of Medicine) הראה שלא היה הבדל בתוצאה בין מטופלים שעברו שחזור רצועה לבין מטופלים שעברו שיקום טוב. המחקר לא בדק ספורטאים תחרותיים ולכן הנטיה כיום היא לנתח צעירים אתלטיים ופחות לנתח אנשים בגילאים מאוחרים יותר.

שיקום פציעות ספורט אפוסתרפיה

ניתוח לשחזור רצועה צולבת קדמית

ניתוח שחזור רצועה משתמש בגיד שנלקח מגוף המטופל (Autograft) או גיד שנלקח מגוף תורם (Allograft) לשימוש בשתל שנלקח מגוף המנותח יתרון כיוון שזו רקמתו הביולוגית של המנותח, חיסרון הוא שהדבר כרוך ב"פציעה" באיזור ממנו נלקח הגיד לשחזור. השימוש בגיד מתורם מונע את הפציעה הכרוכה בלקיחת גיד מגוף המטופל אך הריקמה אינה רקמתו הביולוגית של המטופל. חשוב לדעת שבשני המקרים השתל נחלש ב 70% לאחר שנה מהניתוח שכן הוא אינו מחובר למחזור הדם של המטופל. השתל גם אינו מחובר למערכת העצבים כך שהוא אינו ממלא את אחד משני תפקידיה המקוריים של הרצועה – שידור קבוע של מידע למערכת העצבים על תנועת המפרק והעומסים הפועלים עליו. לכן, בכל מקרה, בין שנעשה שחזור ובין שלא נעשה שחזור רצועה ובין שנלקחה רצועה מגופו של המנותח ובין מתורם הדבר החשוב ביות הינו שיקום השליטה העצבית שרירית במפרק. שליטה זו תשמור על המפרק במצב נייטראלי ולא תגרום לעמוס שעלול לגרום פציעה נוספת.

המיניסקוס ופציעות ספורט

האבולוציה פיתחה את הקונספט של בלימת זעזועים מליוני שנים לפני תעשיית הרכב ו"המציאה" את המניסקוסים, שני סהרונים הממוקמים בכל ברך שתפקידם לשאת בעומסים על המפרק ולפזר אותם. האבולוציה גם המציאה את הסנסורים מאות מליוני שנה לפני תעשיית ההי-טק ומיקמה במניסקוסים מליוני סנסורים התורמים למערכת העצבית-שרירית מידע בזמן אמת על חלוקת העומסים בברך ועל זווית ותנועת המפרק. עד שנות השבעים חשבה הרפואה ששני הסהרונים המצויים בכל ברך הינם שריד אבולוציוני ישן ומיותר (בדיוק כמו התוספתן במערכת העיכול) והקפידה להסיר אותם בכל מקרה של קרע או פציעה – דבר שהביא לדלדול שרירים ולשחיקה מואצת מאוד של הברך. כיום מבינים את חשיבותם האדירה של המנסיקוסים הן כבולמי זעזועים מכניים והן במידע התחושתי-פרופריוצפטיבי המגיע מהם למערכת העצבית שרירית המייצבת את הברך, המניסקוסים (או בעברית: הסהרונים) הינם שתי רקמות בצורת חצי ירח אשר ממקומות במפרק הברך בין עצם השוק (טיביה) לעצם הירך (הפמור). המניסקוסים מחוברים ישירות  לטיביה אשר עליה הם יושבים ובעצם מרחיבים את שטח המגע של הטיביה כך שהפמור תוכל להתגלגל על גביהם. ישנם 2  מניסקוסים בכל ברך הקרויים לפי מיקומם: הפנימי, נמצא בצד הפנימי של הברך, צורתו כמו האות C באנגלית, וחלקו האחורי רחב יותר מהקדמי.

מבנה המיניסקוס

המבנה של שני המניסקוסים , העשויים סחוס סיבי (Fibrocartilage ) מאפשר ספיגה של לחצים ומניעה של קרעים לאורך המניסקוס. עובדה זו חשובה מכיוון שהמניסקוסים נושאים עומס רב, כפי שיפורט בהמשך, יחד עם חיכוך רב הנגרם מתנועת הברך. למניסקוסים יש אספקת דם רק לחלקם ההיקפי, התוצאה היא שהמניסקוסים בעלי פוטנציאל החלמה קטן מאד. פגיעות המתרחשות בצד הפנימי של המניסקוס אינן יכולות להחלים. גם העצבוב של המניסקוסים מוגבל לחלקם ההיקפי. כאן המשמעות היא שפגיעות המתרחשות בחלק שאינו מעוצבב לא יכאבו (למרות שכאב יכול להתעורר עקב מעורבות של מבנים אחרים בברך).

בדיקת התאמה לטיפול אפוסתרפיה

תפקידי המניסקוסים

  1. נשיאת משקל
    50% מנשיאת המשקל מועברים דרך המניסקוסים ביישור, ו-85% בכיפוף של 90 מעלות.
  2. חלוקת כוחות במפרק הברך
    המניסקוסים מפחיתים מגע של לחץ מקומי בין עצמות השוק והירך ובכך מפחיתים עומס מקומי. בברכיים בהן הוציאו בניתוח אפילו חלקים קטנים של המניסקוס (בין 15% ל- 34%) , הלחץ במגע גדל פי 3.5.
  3. יציבות המפרק
    צורת המניסוקסים שיוצרת שיפוע מסוים מאפשרת התאמה טובה יותר בין עצם הירך לעצם השוק ובכך תורמת לפעולה פונקציונלית תקינה של הברך ומונעת תנועה מיותרת של עצם השוק יחסית לעצם הירך.
  4. סיכוך המפרק
    המניסיקוסים עוזרים בהפרשה של נוזלי סיכה המאפשרים תנועה חלקה במפרק הברך.
  5. קצות העצבים הנמצאים במניסקוסים נותנים אינפורמציה לגבי המתח של המניסקוס ואז מערכת העצבים המרכזית מגיבה בהתאם בכדי לייצב את הברך (גיוס שרירים).

סוגי קרעים

ישנם סוגים שונים של קרעים במניסקוס היכולים להיווצר עקב מנגנוני פגיעה שונים אך החלוקה החשובה הינה בין קרעים טראומטיים ( כאלו שנגרמו עקב אנרגיה  הפועלת על המניסקוס בפעילות גופנית לסוגיה) לבין קרע ניווני-דגנרטיבי. פציעות מניסקוס טראומטיות נפוצות מאוד אצל ספורטאים וקורות בדרך כלל בפעולה סיבובית פתאומית של הברך או פעולת כיפוף (squat) חוזרנית ובעצימות גבוהה, אך לא תמיד הפציעה תלווה בטראומה ברורה. חשוב לציין שבגילאים מבוגרים יותר (החל מגיל 35) פציעות במניסקוס נפוצות יותר ולמעשה קשורות לרוב לתהליך של שחיקת סחוס במפרק.

סימפטומים וסימנים שכיחים

  1. כאב לא קבוע אשר מופיע באיזור הקו הפרקי.
  2. "קליקים", נעילות ברך, תחושת של "בריחה" של הברך.
  3. נפיחות- לא מופיעה תמיד, אך יכולה להופיע כתוצאה מקרע בכלי הדם הפריפרים.
  4. הגבלה בטווח תנועה כתוצאה מנפיחות או בלוק מכאני של פרגמנט מניסקאלי.

טיפול

  1. טיפול שמרני
    קרח, כדורים נוגדי דלקת (NSAID's) ומנוחה יחסית. הטיפול הפיזיותרפי חייב לכלול חיזוק שרירים למניעת דלדול שרירים, שימור ושיפור השליטה השרירית שנפגעה כתוצאה מהקרע המניסקאלי, החזרת טווחי תנועה לברך, הפחתת כאב ונפיחות, ושימור הכושר הגופני.
  2. טיפול ניתוחי
    בהתחשב בגיל המטופל, רמת פעילות וסוג הקרע, יחד עם פגיעות נוספות ברצועות הברך. אם מדובר בסימפטומים המערבים נעילות של ברך כתוצאה מקרע "ידית דלי", ניתוח הוא האופציה המתאימה. הניתוח שמתבצע הוא ארתרוסקופיה, כאשר בדרך כלל מבוצעת כריתה חלקית של המניסקוס אם הקרע באזור ללא אספקת דם טובה, או תפירה אם באיזור עם אספקת דם טובה. חשוב לציין שלאחר טיפול ניתוחי יש צורך בשיקום הברך לפי אותם כללים של הטיפול השמרני, תוך התייחסות לסוג הניתוח (תפירה או כריתה חלקית).

כמו במקרה של קרעי רצועות צולבות גם בתחום קרעי המניסקוס הופיעו מחקרים רבים, ביניהם מחקר שפורסם ב New England Journal of Medicine ובדק מנותחים לכריתת מניסקוס חלקית – הנבדקים חולקו לשתי קבוצות: האחת עברה כריתה חלקית אמיתית של המניסקוס ואילו השניה עברה ניתוח דמה שכלל הכנסת כלי הניתוח הארתרוסקופי לתוך הברך אך ללא כריתת המניסקוס. למרבה ההפתעה המחקר לא מצא כל הבדל בין המטופלים שעברו כריתה של המניסקוס לבין אלו שעברו רק ניתוח דמה. ההסבר הוא, כנראה, כי לגוף ישנם מנגנוני החלמה הכוללים שיקום של השליטה השרירית במפרק והפרשה של אנזימים שיפרקו בעדינות את איזור הקרע. בסופו של דבר, ההחלטה על הניתוח (למעט מצב בו הברך נעולה) נלקחת על ידי המטופל והאורתופד המומחה בבעיה תוך לקיחת מכלול שיקולים.

 

קרע ברצועות הברך

כאב ברך קדמי

תסמונת הכאב הפטלו-פמורלי (Patello-femoral pain syndrome ). כאב ברך קדמי
כאב פטלו-פמורלי הינו סיבה השכיחה ביותר לכאבי ברכיים בקרב אצנים. הכאב נקרא על שם מיקומו במפרק הפטלו-פמורלי, היינו במפרק שבין פיקת הברך לעצם הירך
(Patella – פיקת הברך, Femur – עצם הירך). בפיקת הברך מחוברת בצידה הדיסטלי (המרוחק ממרכז הגוף) לעצם השוק (Tibia) באמצעות גיד הפיקה ובצידה הפרוקסימלי (הקרוב למרכז הגוף) לשריר הארבע ראשי. הפיקה נעה על גבי תעלה\מסילה המיועדת לה אנטומית בקצה המרוחק של עצם הירך. מנח הגפה, שליטת שרירי האגן ופעילות השריר הארבע ראשי יכתיבו את תנועתה. כאשר יש פגיעה באחד מגורמים אלו הופכת תנועת הפיקה מתנועה חלקה בתוך המסילה לתנועה הנוגעת\מעמיסה את הדפנות.

סימפטומים

מיקום הכאב האפייני הינו בקדמת הברך ב"עומק" הפיקה או בהיקף הפיקה. לעיתים, קיים גם כאב מאחורי הברך ( "כאב פופליטאלי") לרוב יופיע הכאב תחילה בזמן ריצה, אך ככל שחולף הזמן והבעיה נעשית יותר כרונית נוכח הכאב גם בחיי היום יום. הכאב מוחרף ע"י פעולות הגורמות לעומס גבוה יותר על פיקת הברך: ריצה במדרון או בעליה וירידת מדרגות ובהמשך מופיע הכאב בישיבה בזמן נהיגה, עבודה ובזמן ישיבה בקולנוע (Movie goers knee ) .

הגורמים להופעת הכאב

את הגורמים להופעת הבעיה ניתן לחלק לגורמים מבניים וגורמים שריריים הקשורים, כמובן באלו גורמים מבניים – הגפה התחתונה הינה שרשרת מפרקית תנועתית (kinetic chain ).
כל שינוי במנח השרשרת התקין יגרום לשינוי במעבר הכוחות ועל מסלול הפיקה בתוך תעלת הפיקה.

  1. השטחה ו"נטיה פנימה" (פרונציה) של כף הרגל,
  2. ולגוס בברכיים ("רגלי X ") – תופעה הנפוצה יותר אצל נשים בשלל רוחב האגן והגמישות הגבוהה יותר
  3. סיבוב חיצוני של עצם הטיביה (עצם השוק)

כולם למעשה מהווים חלק מאותה תמונה של "קריסת" הברך פנימה ומביאים לכך שהפיקה "נמשכת" לטרלית (לצד החיצוני של הברך) במסלולה.

גורמים שריריים

  1. חולשה וחוסר שליטה בשרירי האגן ובשרירים מרחיקי הירך(אבדקטורים) הירך ומסובבי הירך(רוטטורים)
  2. חולשה וחוסר שליטה של השריר הארבע-ראשי, בדגש על הראש פנימי\מדיאלי שלו (וסטוס מדיאליס)
    החולשה וחוסר השליטה בשרירים אלו מביאה לכך שהכוחות המושכים את הפיקה לצד הפנימי\מדיאלי של הברך במהלך מסלולה חלשים מדי ועל כן היא היא נוטה החוצה\לטרלית במסלולה
  3. קיצור של שרירים באספקט האחורי של הרגל
    המסטרינג ושרירי הסובך. קיצור זה הינו לרב תגובתי לבעיה ונובע ב "guarding ", כיווץ הגנתי של השרירים על מנת להגן על הברך, אך למעשה הוא מעלה עוד יותר את העומס על הפיקה
  4. היפר-לקסיטי
    גמישות יתר הינה גורם נוסף שראוי לציין בהקשר של תסמונת הכאב הפטלו-פמורלי. גמישות יתר קיימת בשני המינים, אך נפוצה משמעותית בנשים. הן הגורמים המבניים שצויינו לעיל והן החולשה וחוסר השליטה השרירית נמצאים בתאחיזה לגמישות יתר ועל כן הכאבים הפטלו-פמורליים נפוצים מאוד .

הכאבים וההגבלה בתפקוד נובעים מכוחות לא תקינים העוברים במפרק הפטלו-פמורלי ו"חיכוך" של הפיקה בקונדיל החיצוני או הפנימי בצד המרוחק של עצם הירך. בדר"כ יהיו תלונות והחמרה של כאב או תחושת אי נוחות בפעילויות כגון: ריצה קפיצה, הליכה, עליה וירידה במדרגות וישיבה ממושכת ברגליים כפופות ובנוסף הפיקה תהיה רגישה למגע ואף תפיק כאב בבדיקה פיסיקאלית ע"י רופא או פיזיותרפיסט. למפרק הירך, חולשת שריר הארבע ראשי והשרירים המייצבים את האגן בזמן פעילות יש חשיבות ניכרת בהופעת הסימטומים. שריר הארבע ראשי הוא שריר דו-מפרקי העובר במפרק הברך וכן מתחבר לעצמות האגן משמע כל שינוי בזווית הירך תשפיע באופן ישיר על מיקום הפיקה והכוחות העוברים בה. מכיוון שהפיקה ממוקמת בתוך גידו של שריר הארבע ראשי, ישנה חשיבות רבה לאופן פעילותו וחוזקו בייצוב הפיקה בזמן פעילות, שכן תנועתיות יתר של הפיקה עלולה לגרום לכאב. שרירי הישבן מייצבים ומניעים את מפרק הירך וליקוי בייצוב האגן יגרום להפחתה בשליטה השרירית סביב הברך וכתוצאה מכך עלול לגרום לכאב פיקתי.

נקעים חוזרים בקרסול -חשיבות השליטה השרירית במניעה ובשיקום

בשנת 1965 פורסם באחד מעיתוני האורטופדיה החשובים מחקר פורץ דרך של אורטופד מלונדון בשם פרימן. המחקר מצא שבניגוד למה שסברו עד לאותה תקופה, אצל מרבית הסובלים מנקעים חוזרים לא היו "רצועות רופפות" או אי יציבות מכנית כי אם מה שנפגע היתה דווקא השליטה העצבית שרירית. הדרך שבה שומרים השרירים והעצבים על יציבות הקרסול.  הבנת חשיבותו של מנגנון הייצוב השרירי של הקרסול חשובה במניעה ובשיקום פגיעות קרסול בכל ספורטאי. נקע בקרסול הינו אחת מפגיעות הספורט הנפוצות ביותר, בעיקר בקרב אצנים, שחקני כדורסל , קופצים לרוחק וכדומה. מפרק הקרסול נוטה להיפגע בתכיפות רבה יותר מכל מפרק אחר בגוף ומהווה כ -40% מכלל פציעות הספורט. אם זאת הבנת המנגנון

נקעים חוזרים

דרכי טיפול

הטיפול ודרכי המניעה, אינם מובנים דיים לציבור העוסקים בספורט.

נקע בקרסול מתרחש כאשר, כוח המועבר דרך הרקמות הרכות של המפרק, גורם לפגיעה ברצועות הקרסול. ההבדל בין התרחשות שבר או נקע הנה בעוצמת האנרגיה המועברת. התרחיש האופייני להיווצרות נקע הינו כאשר כף הרגל "נתקעת" ואילו שאר הגוף ממשיך לנוע, כך שנוצר מומנט סיבובי על מפרק הקרסול. המומנט יכול להיות סיבוב חיצוני או פנימי. כיוון המומנט ועוצמתו הם הקובעים את אופי הנקע- אילו רצועות יפגעו ומה תהיה דרגת הפגיעה בהן. במרבית המקרים הרצועות שנפגעות הינן הרצועות בצד חיצוני (לטרלי) של הקרסול . לרב מדובר ברצועה שנקראת ANTERIOR TALOFIBULAR LIGAMENT או בקיצור ATFL ,שמה הארוך והמסובך נובע פשוט מהיותה מחברת בין עצם הטאלוס (עצם הקרסול, עליה "יושבת" הרגל) לעצם הפיבולה (שוקית). עדיף

מידת הפגיעה ברצועה, היא שקובעת את דרגת הנקע, החל ממתיחה בלבד- דרגה ראשונה, קרע של מספר סיבים- דרגה שנייה וכלה בקרע מלא- דרגה שלישית. הופעה של נפיחות אופיינית לכל סוגי הנקעים, ואילו שטפי דם אופייניים לנקעים המלווים בקרע רצועות- חלקי או מלא.

היכולת או חוסר היכולת לדרוך על הרגל הפגועה אינה מעידה בהכרח על מידת הנקע או על קיומו של שבר, ואינה צריכה לשמש כאמצעי אבחנתי.

מעבר לתפקידן כמייצבות של המפרק קיימים בתוך הרצועות חיישני פרופריורצפסיה- חיישנים המספקים מידע למערכת העצבים המרכזית ולשרירים המייצבים את הקרסול כיצד יש לייצב את המפרק. היינו, השליטה העצבית-שרירית שבמרבית המקרים פגועה כבר אצל אלו הנוקעים את קרסולם, נפגעת עתה אף יותר. קיימים מספר גורמי סיכון להופעת נקעים, הכוללים: גמישות יתר מפרקית, נקעים חוזרים בעבר, שליטה עצבית שרירית לקויה סביב מפרק הקרסול, הנעלה לא מתאימה, ביצוע פעילות גופנית ללא חימום וריצה על משטח לא ישר. אבחנת נקע נעשית על ידי אנמנזה ובעיקר על ידי בדיקה פיסיקלית של הקרסול, ברוב המקרים.  צילום רנטגן נעשה בנקעים חמורים על מנת לשלול שבר.

דלקת בגיד אכילס

Achilles tendinopathy

גיד הוא רקמת המשך של השריר ומטרתו לחבר את השריר לעצם וע"י כך לגרום לתנועת הגפה בעת כיווץ השריר. גיד האכילס הוא הגיד הגדול והחזק ביותר בגוף האדם, הגיד ממוקם בשליש התחתון האחורי של השוק.גיד האכילס מורכב בעצם משני גידים שהם המשכם של שני שרירים. האחד הוא שריר הGastrocnemius  או בשם שכולנו מכירים כשריר התאומים שהוא שריר שטחי ודו-מפרקי אשר בקצה אחד עובר מאחורי הברך ומתחבר לחלק המרוחק של עצם הירך משני צדדיו ובקצהו השני מתחבר לעצם העקב בחלק אחורי, מטרתו לפתח כוח בזמן קצר (כוח מתפרץ). השריר השני נקרא Soleus שהוא שריר חד-מפרקי המתחיל מאמצע השוק ומתחבר לאותה נקודה בעקב, שריר עמוק יותר המסייע לפעולות האורכות זמן כגון סיבולת וייצוב. לגיד האכילס אין הספקת דם טובה, לכן במקרה של פציעה אנו צריכים לצפות להחלמה ארוכה (תלוי בחומרת הפציעה). סביב אזור גיד האכילס יש שקיקי נוזלים (בורסות) המונעים חיכוך בין הגיד לעצם. לא מעט פעמים עקב חיכוך מתמשך מתעוררת תגובה דלקתית בשקיקים וכתוצאה מכך לכאב. חשוב לבצע אבחנה מבדלת ע"מ לשלול בעיה כזו.

כאבים בקרסול ובכף הרגל

כאבים ודלקות בגיד האכילס הם בעיות שכיחות מאוד בקרב אצנים מתחילים ואצנים מקצוענים.

רובנו מכירים את המצב שאנו קמים בבוקר ביום בהיר ואביבי עם צינת בוקר ואולי איזו כרס קטנה ומחליטים לעשות משהו בנידון. נועלים את נעלי הריצה שקנינו מזמן ולא נעלנו, מוציאים את מכנסי הספורט ומתחילים לרוץ 3-4 ימים בשבוע. בשבוע הראשון אנו מרגישים מצוין וללא כאבים אך לאחר זמן מה מתחילים להרגיש תחושת אי נוחות ובמהלך הזמן גם כאב, באזור גיד האכילס. הסיבה העיקרית לכאבים בגיד האכילס בגילים 50 + היא עבודת הכנה לא נכונה או ללא עבודת הכנה כלל. סיבות נוספות הינן שימוש בנעליים לא מתאימות ובעיות נוספות לאורך השרשרת המפרקית – בעיית ירך או ברך (גם אם אלו אינן כואבות), גם שימוש בסטטינים להורדת רמת כולסטרול בדם יכול להיות  גורם תורם.

טיפול

חשוב להתחיל לטפל בדלקת בגיד אכילס מהר ככל שניתן. ככל שהדלקת נמשכת זמן רב יותר היא הופכת לכרונית וקשה יותר לטפל בה. הטיפול כרוך בהבנה של הגורמים – במידה ומדובר בנעליים חדשות שגרמו לבעיה. יש להפסיק ללכת איתן, אפילו אם הן "נעליים מצויינות" ו"עלו כסף רב", נעליים יכולות להיות טובות לאחד ורעות לאחר. הכל תלוי במבנה הגוף ובתבניות התנועה. במידה ומדובר בדלקת שנגרמה כתוצאה מאימון לא נכון יש לתקן זאת. מומלץ להתייעץ עם אנשי המקצוע הנכונים ( רופא, פיזיותרפיסט, מאמן כושר) לפני התחלת האימונים. שנית יש לבצע את האימונים בהדרגה, כלומר להתחיל מבניה נכונה והדרגתית של סרגל אימונים. במידה ומרגישים כאב לאחר או בזמן האימון יש להפחית מינונים לזמן שאין אנו מרגישים כאב. חשוב מאוד גם לעבוד על שליטה ותזמון של שרירי הגפה. תזמון ועבודה לא נכונים גורמים לעומס על הגיד ולדלקת.
מה לא מומלץ? זריקה של סטרואידים. זריקה של סטרואידים תטפל בסימפטום (דלקת) ולא בגורמים. זריקת סטרואידים מחלישה את הגיד ובמקרים רבים עלולה להוביל לקרע של הגיד וזו בעיה קשה בהרבה לטיפול.

כיצד מתבצע השיקום

"הטיפולים מוצעים בהתאם לדרגת החומרה של הבעיה. בדרך כלל, נהוג להתחיל מהאופציה השמרנית והלא פולשנית: פיזיותרפיה, אפוסתרפיה, הידרותרפיה, פעילות גופנית מותאמת וכדומה. ניתן במידת הצורך לשלב טיפולים תרופתיים בנוגדי כאבי גב ונוגדי דלקת (NSAIDS), על פי עצת הרופא. כאשר טיפולים אלה אינם מספיקים, ניתן לשקול זריקות שונות של נוגדי דלקת וכאב, כגון סטרואידים, לצד חומרים אחרים. כאשר מוצו האופציות השמרניות יש לשקול את האופציה הניתוחית.
חשוב לציין שהטיפולים השמרניים מהווים מרכיב חשוב לא רק בשלבים הראשונים של המחלה, אלא גם כשיקום לפני ואחרי ניתוח להחלפת מפרקי הברך או הירך, כריתת מניסקוס ושחזור רצועות.
חיזוק מערכת השליטה העצבית סביב המפרק יכול לתרום רבות לשיקומו המלא של החולה לאחר ניתוח.

מאת דר' דנה בלום- שניידר
מומחית בכירורגיה אורטופדית וניתוחי עמוד שדרה, קופ"ח כללית. יועצת ניתוחי עמוד שדרה, קופת חולים מאוחדת.

שאלון הערכה מקוון

קבל/י עכשיו באתר תשובה מיידית אודות מידת ההתאמה של טיפול אפוסתרפיה לכאב ממנו את/ה סובל/ת

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

אודות טיפול אפוסתרפיה
אפוסתרפיה הנו טיפול רפואי לא ניתוחי ולא תרופתי, המוכח מחקרית כמפחית כאב ומשפר תפקוד בבעיות גב, ברכיים, ירך וקרסול. לחצו לקריאה מורחבת אודות הטיפול.
לקריאת המאמר
מהלך טיפול אפוסתרפיה
לחצו להסבר אודות מהלך טיפול אפוסתרפיה - משלב האבחון ועד לתכנית הטיפול האישית והמעקב
לקריאת המאמר
יתרונות טיפול האפוסתרפיה
אפוסתרפיה - טיפול מוכח מדעית המותאם אישית לכל מטופל. לטיפול 87% הצלחה, הוא אינו פולשני ואינו חודרני. קראו עוד אודות יתרונות הטיפול.
לקריאת המאמר
מערכת ההליכה
מערכת ההליכה של אפוסתרפיה היא טכנולוגיה ייחודית לאפוס, פרי פיתוח של רופאים ישראלים מתחום האורטופדיה ורפואת הספורט. עוד אודות יתרונות המערכת במאמר שלפניכם.
לקריאת המאמר
בדיקת התאמה לטיפול
צוות הפיזיותרפיסטים המקצועי שלנו מחכה לעזור לך לעלות על דרך ללא כאבים תוך שיפור התפקוד היומיומי שלך. במאמר הבא ריכזנו את מידע אודות מהלך בדיקת ההתאמה לטיפול.
לקריאת המאמר
תשובות לשאלות נפוצות
לנוחותך - ריכוז שאלות נפוצות ותשובות של הצוות המקצועי. בכל שאלה נוספת - אנו לרשותך.
לקריאת המאמר
אפוסתרפיה - רקע
כיצד נולד טיפול אפוסתרפיה, המחקר המדעי, הפעילות בעולם - רקע אודות טיפול אפוסתרפיה במאמר הבא.
לקריאת המאמר
לייעוץ רפואי מהצוות המקצועי ניתן לשלוח פניה אונליין
 

לחצו לשיתוף האתר:

מפת אתרתנאי שימוש ומדיניותהבהרה משפטיתכאבי ברכיים - המדריך המלאכאבי גב - מאמריםכאבי רגליים