סיפורו של שי גוטמן

“רכיבה על אופניים בשטח ובכביש זו האהבה שלי. אך לאחר כמה שנים החלו כאבי ברכיים ששינו את הכל. הלכתי לטיפולים, קיבלתי זריקות לברכיים וכלום לא עזר.

חברה הפנתה אותי לאפוסתרפיה והיום אני רוכב 250 קילומטר בשבוע ונהנה גם מריצות בין לבין. המערכת של אפוס גרמה ליציבות, השרירים התומכים מתפקדים

במלואם ובזכות אפוסתרפיה הגדלתי את הפעילות שלי בכ30% מעל מה שעשיתי לפני שהחלו הכאבים”.

לאחר שנים של רכיבה על אופניים וריצות, הרגיש שי כי הברכיים נפגעו, ולכן פנה לאפוסתרפיה בעקבות המלצה של חברה. התוצאות מדברות בעד עצמן ושי חזר לרכב

את אהבתו לספורט מימש גוטמן ברכיבה על אופניים ובריצה.

לאחר שנים של ריצות בוקר שבועיות המשולבות לסירוגין ברכיבות אופני הרים החל לסבול מכאבי ברכיים. מקור הכאב על פי רוב בלחץ מוגבר על המפרק הפטלו פמורלי. לחץ זה נגרם על פי רוב מרכיבה בעליות ארוכות, מרכיבה בהילוכים גבוהים ובמקביל מסיבוב דוושות אטי מהרצוי. עוד סיבה לקיום התסמונת היא רכיבה במיקום שאינו אידיאלי מבחינת הרוכב על האופניים (אוכף נמוך מדי או כזה הממוקם לפנים מדי). הנזק הנגרם לגוף ברכיבה זו מתבטא בחלוקה לוקה של עומסים על משטחי המפרקים בברכיים, בעלייה בכוחות הדחיסה והגזירה ועמם בהתרככות הסחוס בברכיים. גוטמן החל לסבול מכאבים בברכיים אשר זוהו על ידי אורתופדים כדלקות אך למעשה סבל מפציעת ספורט כתוצאה מרכיבה מרובה. הוא קיווה להפחית מעוצמת הכאבים במנוחה ובטיפול תרופתי. “פניתי ללא פחות משישה אורתופדים שונים. כל אחד נתן חוות דעת שונה והציע טיפול שונה. עברתי סריקת MRI ועמדתי לפני ניתוח בברך. כבר הייתי על סף ייאוש. בחיי היומיום נאלצתי לתמוך בעצמי בעת ירידה במדרגות, הכאבים ברכיבה היו קשים מנשוא ועל ריצה לא היה מה לדבר בכלל. ניסיתי לרכוב על אופני כביש כדי להוריד מהעומס על הברכיים אבל ההידרדרות המשיכה. הפגיעה באיכות החיים הייתה הדרגתית. לבסוף הגעתי למצב שלא הייתי מסוגל לכרוע ברכיים ולעלות למצב עמידה ללא תמיכה, להפסקת הפעילות הספורטיבית לסירוגין הייתה השפעה מנטלית ופגיעה במורל וזאת נוסף על ההשפעות הפיזיולוגיות של התרופות שבהן השתמשתי (אנטיביוטיקה חזקה לטיפול בכאבים דלקתיים). הוסיפו על כך אורתופד מומחה אחד שיעץ לי לפתור את הבעיה בהפסקת הפעילות הספורטיבית לאלתר, ותבינו למה עמדתי על סף ייאוש”, גוטמן מספר.
“על אפוסתרפיה שמעתי מעמיתה לעבודה”!
“לא הכרתי את הטיפול המדובר אבל לאחר שקיבלתי המלצות עליו, ומאחר שכבר לא היה לי מה להפסיד, פניתי לטיפול במחלקה אפוסתרפיה אקטיב” מחלקה לשיקום פציעות ספורט. אפוסתרפיה או אפוס בשמה הקצר, המקובל על המטפלים והמטופלים בה, היא טיפול הנועד לשכך כאבים במפרקי הגפיים התחתונות והגב וזאת בהטמעת תבניות הליכה נכונה, המתייחסות אל העומסים בברכיים הפגועות. במשך הטיפול מקבל המטופל נעליים מיוחדות שלהן סוליה ובה שתי נקודות ממשק שאליהן מתחברות כיפות גומי במידות ובזוויות שונות. הכיפות אינן סימטריות ולכן הן מאלצות את הנועל את נעלי אפוס לפסוע באופן המתקן את היציבה שבה הוא רגיל.

“כאבים בעקבות פעילות ספורטיבית ולחלופין כאלו המופיעים אחרי ניתוח מאלצים אותנו להלך באופן שלרוב מזיק. אנו מעבירים עומס לרגל הנגדית ולחלופין מאמצים הליכה ויציבה שאינם מיטיבים עמנו.העומס הולך וגובר ואיתו גם הכאבים”, מסביר גוטמן.

“הנעליים הייעודיות לדעתי מאלצות אותנו לאמץ בחזרה את היציבה הנכונה ולפזר עומסים באופן מיטבי. הליכה בנעלי אפוס אורכת 15 דקות (למטופלים חדשים) עד כמעט שעה ביום (למטופלים ותיקים). אני נוהג לנצל את זמן פיזור הילדים בגן ובבית ספר להליכה בנעליים ומוציא גם את כלבי לסיבוב בוקר, ובערב משלים זאת בעוד סבב של הליכה בנעליים. בעבר אף נהגתי לנצל את הנעליים להליכה בשעות הצהריים במשרד. הרעיון הוא לא לבצע בנעליים פעילות ספורטיבית אלא לתרגל בהן הליכה ויציבה נכונה לאורך היום בשימוש רגיל. את תהליך ההתאמה של הנעליים עשיתי שהתקבלתי למחלקה אפוסתרפיה וזאת לאחר בדיקת מומחי המקום ומדידת העומסים על כפות הרגליים במכשיר מיוחד. אחר כך קיבלתי מהפיזיותרפיסט של אפוס שליווה אותי סדרה של תרגילים למתיחת שרירים שהתקצרו בגלל הפעילות הספורטיבית; זאת בשונה מההמלצה שקיבלתי מרופאי ספורט שבדקו אותי והמליצו לי לחזק את השרירים בתרגילים שקיצרו אותם ואף החמירו את הכאבים. לאחר שלושה חודשים של פעילות ותרגול היה השינוי תהומי וההקלה בכאבים הייתה מהירה יחסית. הגוף ‘זוכר’ מהי יציבה מתוקנת, מפחית את הלחץ מעל האזורים הפגועים בברך וכך מתאפשר לחזור ולבצע פעילות ספורטיבית. התוצאות מדברות בעד עצמן: חזרתי לרכוב!”.